מוזמנים לקרוא קטע ראשון מתוך הפרויקט החדש של שרון דוידוביץ' ואלעד זאבי – "נבחרת החלומות – 50 הגדולים בדור האחרון"
קישור לפרויקט: https://www.headstart.co.il/project.aspx?id=24273
כדי להבין את ריי אלן, צריך תחילה להבין את הקשר שלו עם אלוהים, קשר שהוא כלל לא רצה בו.
הקשר הזה מתחיל בשם שניתן לו. לא על ידי הוריו, אלא על ידי הבמאי ספייק לי בסרט הפולחן "He Got Game". שם דנזל וושינגטון, האבא שהולך ויוצא מהכלא, מכנה את בנו המוכשר בכדורסל "ג'יזס" – ישו. הוא בטוח שבנו יושיע את המשפחה, דרך הכדורסל.
ספייק לי יכול היה ללכת על שחקן קולנוע אמיתי, או על כדורסלן מפורסם יותר בכדי למשוך קהל, אבל הוא החליט ב-1998 לתת את התפקיד הראשי לשחקן השנה השנייה ולהדביק עליו תווית שתמשיך איתו הלאה.
בפעם הבאה ש"ישו" יגיע להושיע, זה יהיה את המורשת המפוארת והחבוטה של בוסטון סלטיקס. ההחלטה שלו לעזוב את סיאטל ולחבור לפול פירס וקווין גארנט, יצרה את האליפות ההיסטורית והמרגשת של 2008 – 22 שנה אחרי האליפות האחרונה – כאשר במשחק ה-6 והקובע מול הלייקרס הוא קובר שיא גמרים דאז עם 7 שלשות.
בפעם השלישית, הוא כבר יגיע להושיע את המורשת של לברון ג'יימס. ב-5.3 שניות לסיום משחק מספר 6 של גמר 2013, סן אנטוניו הוליכה 2-3 וביתרון 3 נקודות הכל כבר נראה סגור ובטוח. אפילו באולם במיאמי החלו להכין את הסרט מסביב לפרקט לשם חגיגות האליפות. אבל אז הוא ביצע שניים מהצעדים המפורסמים בהיסטוריה של המשחק, אחורה, עלה לשלשה וכשכולם מסתכלים רק עליו, כשהכל מונח על הכף – הוא הביא את הבשורה.
5.2 שניות לסיום המשחק זה כבר היה שוויון, ואז הארכה, ואז ניצחון, ואז 3-4 היסטורי ואליפות שנייה ברציפות להיט. תחשבו על מיאמי ההיא ללא אותו סל, תחשבו על הקריירה של לברון ג'יימס ללא אותו סל.
אבל "המפגש" הראשון שלו עם האל, הגיע בלידה. אותה מתנה שמימית שקיבל בדמות זריקה שאין שני לשלמותה, אין מתחרה ליופייה ועד שסטפן קרי יעבור אותו – גם אין מי שקלע יותר שלשות בהיסטוריה של המשחק (2,973). רק שכבר בגיל צעיר, הוא הבין שיש את מה שאלוהים נותן לך, ויש את מה שאתה עושה עם זה.
"כשתתחיל לקבל תשומת לב בתיכון, תשמע דברים כמו 'הקליעה של ריי היא מתת אל'", כתב בהודעת הפרישה המרגשת שלו, כאשר שלח 'מכתב' לאלן הצעיר. "תקשיב", הוא המשיך, "לאלוהים לא אכפת אם אתה קולע את הזריקה הבאה שלך. אלוהים יעניק לך דברים רבים – ג'אמפ שוט זה לא אחד מהם. רק עבודה קשה תעשה את זה".
ואכן, עבודה קשה – מימיו עם דורון שפר בקונטיקט, עד ל-2 אליפויות ו-10 הופעות אולסטאר – היא מה שבנתה את ריי אלן שאנחנו מכירים כיום.
כי ריי אלן ידע כבר בגיל צעיר שיש מקומות אליהם אלוהים מגיע – ויש נקודות בהם הוא עוצר. זה קרה לו בגיל 18 כאשר צפה ב-"רשימת שינדלר".
הסרט השפיע עליו עמוקות וגרם לו לחקור מקרוב את שואת העם היהודי. הוא הבין שדרכה הוא יכול להבין טוב יותר את תפקיד האדם כאן בעולם, וכיצד התפקיד הזה יכול להשתבש. הוא יכול להבין את הדרך בה זה משפיע עליו, על משפחתו, על החברה השחורה באמריקה השסועה.
זה ליווה אותו לפני הקריירה, במהלכה, וזה הפך לחלק משמעותי מחייו בסופה, כאשר שיתף את מאות עוקביו בביקורו במחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו וכשהפך למדריך וחבר דירקטוריון במוזיאון השואה בוושינגטון. "זו לא היסטוריה", כתב אלן בטקסט מהדהד שכתב ב-“THE PLAYERS TRIBUNE” במאמר שכותרתו "למה נסעתי לאושוויץ". "זו האנושות. זה עכשיו. זו עדות חיה עבורנו כאנשים. השואה הייתה על בני אדם – אמיתיים, נורמליים. אנשים כמוני וכמוכם".
ריי אלן מעולם לא רצה להיות "ישו". הוא הבין כל חייו שאלוהים שם, אבל לא בכל מקום. יש מקומות בהם האדם, ולא מישהו מטעמו ולא אף מביא בשורה, צריך לפעול בכוחות עצמו.
כי אפשר להגיד עליו ש-“He Got Game” – אבל האמת היא שיש לו הרבה יותר מרק GAME.
לתמיכה ורכישת הספר עוד לפני הוצאתו לאור:
https://www.headstart.co.il/project.aspx?id=24273
דוידוביץ' יא פנתר!!!
תענוג לקרוא עכשיו ותמיד
+1
מעולה! חסרה לי קצת יותר מהזווית על העבודה הקשה הפסיכית שהוא השקיע עד שהגיע לשלמות (מבחינתו).
כבר לפי העטיפה אני רואה שזה מעולה !!!
נראה אחלה. ממתי מתחילה הספירה של "הדור האחרון"? מיום סגירת "חמישים הגדולים" הקודם?
לא בדיוק. דור במונחי זמן זה 25 שנה, וזה נופל בול על 1992 – ונבחרת החלומות.
הספירה היא של כל השחקנים ששיחקו מ-1992 והלאה והיו עדיין משמעותיים או עם הישגים.
זאת אומרת: לארי ומג'יק שפרשו ב-92 – לא בספר. אייזאה תומאס ודומיניק שנתנו עוד כמה עונות בקטנה (יחסית, כמובן) – לא בספר. מייקל, סטוקטון, מאלון, וגם קלייד שזכה באליפות – כן בספר
אבל האמת היא שבעניין ריי אלן, אני הייתי פחות מתמקד באלוהים או אפילו בעבודה הקשה, ויותר ב OCD שלו – ההפרעה ש"מאלצת" אותו להגיע לשלמות של חזרה על פעולה, אחרת יש לזה ממש השלכות פיזיות ונפשיות עליו, ומכאן היכולת לעבודה הקשה הזו והתוצאה שהיא שהקליעה שלו אולי הכי דומה למכונה שאי פעם ראינו מהבחינה שכל זריקה זהה לחלוטין בטכניקה שלה (גוף, רגליים וידיים – שתמיד עולות ויורדות לזריקה ביחד) לזריקות האחרות.
זו שלמות שגם קלעים גדולים בדרך כלל מגיעים אליה רק מקו העונשין ולא בסיטואציות של משחק, אבל אצל אלן יש משהו יותר קיצוני, ואצל אלן, אחת הסיבות העיקריות לזה היא ההפרעה הקומפולסיבית אובססיבית שלו.
קצת מזכיר את רוני אוסליבן מהסנוקר שממש מרגיש צורך נפשי לנקות את השולחן עד שכל הצבעים במצב המסודר שהוא מכיר.
תיעול לא רע בכלל של קושי נפשי שלא פשוט לחיות אתו להצלחה
(ולא היתה טיפת ציניות במשפט). אני מאוד אהבתי לראות אותו משחק , אלגנטיות לשמה, יציאה מחסימה וקליעה מרהיבה כמו שהזכרת דדי. סוג של "רוצח שקט" על המגרש בשיאו.
ולשרון תודה על הכתיבה ,אני לגמרי מהמשוכנעים לתמוך בפרויקט.
כיף גדול שספרי הנ.ב.א בעברית חוזרים לחיינו. הגיע הזמן.
מכין מקום ליד חיצים ובונבונים והספרים העונתיים של הוצאת כינרת משנות התשעין
אך ספרי ה-Nba שליוו את ותחילת נעורי בניינטיז… נוסטלגיה מופלאה.
אגב איפה מוצאים להזמנה את חיצים ובונבונים של הדוק?
אני אביא איתי 2-3 ספרים בנובמבר. אחד כבר הזמין לפניך. אתה מס' 2. אביא לעוד אחד.
הכל יינתן במיפגש שלנו. אסף, אתה סומסום?
אני סומסום
גם אני סומסום.
ואני צדקתי
לא, הוא אסף.
סומסום הוא אסף 2.0
לא ממש מנחם (סתם אסף פשוט ורגיל שמתאדה לאיטו בקיץ של עמק הירדן)
+1000 לפרויקט. כבר הזמנתי
תודה רבה על המילים החמות והבמה שהופס נותנים לנו. לכבוד הוא לנו לנסות ולהחזיר עטרה ליושנה, שהחלה אצל מנחם לס הגדול
אם אתה כבר עובר כאן. אז תמיד כיף לקרוא אותך (גם אם לא תמיד מסכים).
תודה רבה. כיף לשמוע. תמיד פתוח להערות והארות
תותח אתה שרון.
מעניין איזו תמונה בחרת למקום 20 😉
תענוג כמה שהאתר הזה הרים את הכדורסל בארץ.
מנחם תרשה לי להגיד תודה הפעם הזאת לא לך אלא לכל המגיבים הקבועים כאן.
מפגש הופס הבא אין מצב שאני לא מגיע לפגוש אתכם בזכותכם חזרו לי האמוציות שהלכו איי שם בשנות ה90.
נו טוב גם האהדה ללברון החזירה אותם…
יהיה מפגש בנובמבר עם הדוק
יופי של רעיון לספר, בטוח שתהיה היענות רבה.
אם הארדן לא שם לא קונה
נו….מה נראה לך?
כבוד למגזר!!
מאמר נהדר ופרוייקט מבורך – ספרות ספורט, ובפרט ספרות NBA, היא משהו ששווה לקדם כמה שיותר. תודה לרון על הפרסום.
מאוד אהבתי את ריי אלן, גם לפני שהצטרף למיאמי וכמובן שאחרי. השלשה ההיא הייתה מטורפת.
איפה קונים??
https://www.headstart.co.il/project.aspx?id=24273
רק להזכירכם שאולע ה-OCD עזר מאד לריי אלן בזריקת הג'אמפ שלו, (שמעתי שגם לברון ג'יימס סובל מ-OCD ומשתמש בתרופות), אבל הוא פגע, והרס כמה שחקנים, ביניהם רוס ווייט ודלונטה ווייט. גם סטפן מרברי, שבאז מוחמד, מחמוד עבדול ראוף, וג'בל מגי סבלו וסובלים מה-DISORDER.
פעם כתבתי מאמר ארוך כאן על שחקן שהיה קלעי אדיר ודאנקיסט אדיר, בין השאר שיחק בלייקרס, שה-OCD הרס אותו ואת חייו והוא פשוט נעלם. רק לפני 4-5 שנים חזר לחיות חיים יותר נורמלים בלאס ווגאס. הוא היה אחד מסובלי ה-OCD החמורים ביותר בצורה קלינית משתקת ממש. שמו ברח לי מהראש
פתאום נפל האסימון: אייזיה ריידר
מנחם נראה לי שהתכוונת להרולד מינור ( בייבי ג'ורדן )
נכון
אכן קושי שיכול לשתק אנשים מבחינת התפקוד שלהם,
רוס וויט זה הבחור מהרוקטס שמסרב לטוס או משהו כזה??
הייצוג הכי טוב של OCD שראיתי בטלוויזיה היה בפרק של סקראבס עם מייקל ג'יי פוקס. ה-OCD עזר לו להיות אחד היחידים שמתמחה ומצטיין גם ברפואה וגם בניתוח, אבל מצד שני את הפרק הוא סיים כשהוא שוטף את הידיים במשך שעתיים לאחר הניתוח כי הן לא נקיות מספיק.
גם מייקל ג'יי פוקס וגם CURB חוזרת ?
זמן לאחד הגיפים האהובים…
גדול.
תבורכו על הספר החדש, ואני מקווה שתעשו גם כמה גרושים. הישמרו מכל משמר מהוצאת הספרים, ותדרשו בכל תוקף לראות את 'החשבונות' בקשר למספר הספרים שניקנו.
תודה רבה כבודו
תודה על הפוסט ובהצלחה
ריי אלן השווה שיא ליגה ב 2008 עם 7 שלשות במשחק גמר ( לדעתי פיפן וקני סמית עשו זאת לפניו )
ריי אלן קבע שיא לגמר עם 8 שלשות ב 2010
מנחם אתה עושה סלט בין ADD ל- OCD. לא להגיד ש-OCD זה לא הפרעה קשה עם השלכות פוטניציאליות קשות על חיי החולה – כמובן תלוי היכן אתה נמצא על הספקטרום – אבל השחקנים שהזכרת לא סובלים מ- OCD אלא חלקם מהפרעות קשב וריכוז (ג'בל מגי) וחלקם מדיכאון קליני (דלונטה ווסט). כל הפרעה כבודה במקומה מונח כמובן.
רוס ווייט ואייזיה ריידר סובלים מהאמא של OCD
אצל ווייט זה לא היה חרדה?
ואצל ריידר – קוקאין?
נו, זה מה שמנחם אמר – OBSESSIVE COCAINE DISORDER
נשמע כמו משהו בDSM. לג'יט
דווידוביץ' וזאבי – שילוב מנצח
שני הכתבים האהובים עלי מחוץ להופס.
גם עליי
אני חייב להודות שלא הכרתי את רוס ווייט ואייזיה ריידר אבל בדקתי ורוס וויט סבל מהפרעת חרדה ואייזיה ריידר סבל מהתמכרות לסמים.
תבדוק הרולד ריידר
העתיקו ממנחם לס
בהצלחה חבר'ה.
בנימה אישית, מאוד אוהב את אלעד זאבי וכתבות המופת בספורט הארץ.
גם אני מאחל בהצלחה, שתצליחו להחזיר עטרה ליושנה ושספרות המופת תחזור למקומה הטיבעי.
שני כתבים אהובים עלי מאוד.
ריי אלן גם אהוב מאוד. כפי שאמרו למעלה, אם זה הפרק עליו אז הוא קצר מדי. לדעתי יש מקום להרחיב על השנים עם דורון, על סיאטל, על הקרע עם החברים לשעבר בבוסטון, על העבודה הקשה והמשמעת העצמית, וכמובן על ההפרעה ההיא, שהוא חולק עם גיא הרשע
🙂
אחלה פוסט. שחקן דגול מרבבה ואישיות נהדרת. הסצנה של האחד-על-אחד עם אבא שלו, דנזל וושינגטון, בסרט ההוא, היא אחת המרגשות שראיתי
פרויקט אדיר.
לפי דעתי לא יצא ספר על כדורסל מאז וחוץ מעל חיצים ובונבונים של מנחם לס.
בהזדמנות זאת אני קורא לכותבים שפה שיש להם רעיון לספרים שיוציאו וקורא למנחם שיציא עוד ספר.
לי היה רעיון כזה. ספר שיאגד רגעי כדורסל או רגעים שקשורים או קרו בהשראת המשחק, של אנשים שאינם שחקנים אלא סתם אהבו כדורסל ושיחקו בשכונה. לדוגמה:https://www.facebook.com/tomash.sharon/posts/958441740964016
מנחם אם אתה מביא ספרים איכשהו אני אשמח כמובן גם להעשיר את הספרייה שלי, בינתיים יש לי רק את "הקסם שחזר" (היה לי גם את הספר של 1995, שיש את ג'ורדן על הכריכה לדעתי, אבל הוא נעלם…) – אז אני אשמח מאוד מאוד לחיצים ובונבונים!! ובהצלחה לדוידוביץ' עם הספר – נראה פרויקט מושקע ומוצלח מאוד! אחד הסרטים האהובים עליי. מה מבחינתכם סרט הכדורסל הכי גדול שאתם ראיתם?? הסרט האהוב עליי הוא The Goat – The legend about Earl Manigault
https://giphy.com/gifs/reaction-yes-dykJfX4dbM0Vy
ספייס ג'אם, לא כולל התיעודיים. כולל התיעודיים, לדעתי הסרט של אי אס פי אן על מג'יק נגד בירד
זאבי ושרון כתבים פצצה!
חסר לי את יוספוביץ מוואלה ואז זה היה מושלם
תיקון:
אסף רביץ מוואלה
אכן, אסף רביץ בהחלט מעולה
בהצלחה בפרויקט!
אני מזמין
אחלה טור
ובהצלחה עם הספר 🙂
תודה שרון ובהצלחה. אם כבר ocd, מפריע לי שהרבה פעמים מדברים רק על הקליעה (הפסיכית) של אלן ושוכחים שהיה שחקן שלם ומגוון שעשה הכל מהכל בסיאטל וגם שומר נפלא. לא ככה?
[…] של ספר "נבחרת החלומות", אנחנו מקבלים הצצה לקטע נוסף על שחקן משובח לא פחות – קווין ג'ונסון […]